מבני המן

רקע היסטורי והקשר משפחתי

המן הרשע, הידוע גם כהמן בן המדתא האגגי, הוא אחת הדמויות המרכזיות במגילת אסתר. על פי המסורת היהודית, המן היה צאצא של אגג מלך עמלק, אויב עתיק של עם ישראל. המגילה מתארת את המן כבכיר בשרי אחשוורוש, המלך ששלט בפרס מהודו ועד כוש. ההיסטוריה המשפחתית של המן מרחיבה את הבנתנו על עוינותו כלפי היהודים, ומסבירה את זיקתו לשושלת העמלקית, אשר נזכרת במקרא כקבוצה שניהלה מלחמות עם בני ישראל מאז יציאת מצרים. זיקתו של המן לאגג, שמלך בזמן שאול המלך, מקשרת אותו ישירות למאבק המתמשך בין עם ישראל לעמלק.

תכנון ההשמדה וגזירת הפור

המן תכנן להשמיד את כל היהודים בממלכת פרס ומדי. כדי לבחור את התאריך המתאים לביצוע מזימתו, הטיל המן פור, כלומר, גורל, ועל פי הפור נקבע כי יום י”ג באדר יהיה היום המתאים לכך. המן הצליח לשכנע את המלך אחשוורוש להוציא צו המאשר את גזירתו. במגילה מתואר כיצד המן שכנע את המלך בכך שהעם היהודי הוא שונה ומפוזר בכל מדינות המלכות, ומציג איום על יציבותה. על אף הסכמתו הראשונית של המלך, גזירת הפור הביאה בסופו של דבר לאחד האירועים המשמעותיים ביותר בתולדות היהודים, שגרם לשינוי משמעותי במעמדם ובגורלם בממלכת פרס.

סיכול המזימה באמצעות אסתר ומרדכי

אסתר המלכה, אשר הייתה יהודיה במוצאה, ומרדכי היהודי, קרוב משפחתה, שיחקו תפקיד מכריע בסיכול מזימתו של המן. מרדכי גילה לאסתר את הגזירה, והיא בתורה יזמה סדרת משתאות שבהם חשפה את זהותה היהודית בפני המלך. במהלך אחד המשתאות, אסתר ביקשה רחמים על עמה והצביעה על המן כעל האיש שמבקש להשמידם. בעקבות כך, אחשוורוש הורה על תליית המן על העץ שהמן הכין לתלות עליו את מרדכי. החלטה זו הביאה לשינוי מהותי בגורלם של היהודים, כאשר המלך הוציא צו חדש המאפשר להם להגן על עצמם מפני אויביהם ביום הגזירה.

עשרת בני המן במגילה

בני המן מופיעים בשמותיהם במגילת אסתר, פרק ט’. הם הומתו ביום י”ג באדר, והיו נכדיהם של המדתא ושל אמתלאי בת עורבתי. המסורת היהודית מציינת את שמותיהם: פרשנדתא, דלפון (מבני המן), אספתא, פורתא, אדליא, ארידתא, פרמשתא, מבני המן, אריסי, ארידי וויזתא. פרשנות המקרא והמדרשים עוסקים במשמעות שמותיהם, כשהם מקשרים את השמות לתרבויות ומסורות שונות, ומסבירים את מקורותיהם ופרשנותם. למשל, יש הסוברים ששמו של פרשנדתא נובע מהשורש פרשן, שמשמעותו ‘נברא למלחמה’. שמות אלו נושאים עימם סיפורים ומשמעויות נוספים המעשירים את הבנתנו על דמויות אלו ועל התרבות והזמן בו חיו.

משמעות המוות וההתאבדות הקולקטיבית

המסורת היהודית מייחסת חשיבות רבה לאופן שבו נרצחו בני המן. לפי המדרש, כל עשרת בני המן נהרגו ונתלו על העץ באותו יום. בתלמוד בבלי, במסכת מגילה, מופיעה הלכה שעל פיה יש לקרוא את שמות בני המן בנשימה אחת, כסמל לכך שנשמתם יצאה בפעם אחת. פרשנות זו משקפת את האמונה היהודית בכך שכל בני המן נענשו בצורה מקיפה ומהירה, כעונש על מזימתם נגד העם היהודי. פרשנות זו ממחישה את עקרון המידה כנגד מידה, המהווה עקרון חשוב במסורת היהודית.

דמותו של המן במסורת ישראל

המן משמש כאבטיפוס לשונאי ישראל בכל הדורות. בהיסטוריה ובתרבות היהודית, דמותו של המן הפכה לסמל האולטימטיבי של רשע ושנאת ישראל. ההתייחסות להמן כ’ארור המן’ הפכה לחלק בלתי נפרד ממסורת חג הפורים, שבו נוהגים להרעים ולמחוק את שמו באמצעות רעשנים. תיאור זה משקף את התפיסה היהודית של המאבק התמידי בין עם ישראל לאויביו, והצורך לנצח במאבק זה בכל דור ודור.

זיכרון המן ומנהגי הפורים

חג הפורים, שבו חוגגים היהודים את סיכול מזימתו של המן, מלווה במנהגים רבים המבטאים את הניצחון על האויב. קריאת מגילת אסתר, מנהג הרעשנים, משלוח מנות ומתנות לאביונים, והתחפושות הם חלק מהדרכים שבהן זוכרים את סיפור המגילה. בנוסף, אכילת אוזני המן, מאפה בצק משולש שמקורו בעדות אשכנז, הפך לסמל נוסף של החג. מנהגים אלו מסייעים לשמר את זיכרון המן ולחנך לדורות על הסכנות של שנאת חינם ועל הניצחון המוסרי והפיזי של העם היהודי.

סיכום

המן הרשע ובניו מהווים דמויות מרכזיות בסיפור מגילת אסתר ובמסורת היהודית. דרך סיפורם, אנו למדים על המאבק המתמשך בין העם היהודי לאויביו, ועל הניצחון המוסרי והפיזי עליהם. סיפור המגילה, המנהגים הקשורים אליו והפרשנויות השונות מעשירים את הבנתנו על התקופה ההיסטורית שבה התרחש, ומחזקים את תחושת הזהות והזיכרון הקולקטיבי היהודי.