פיגמנט הגורם לצהבת

צהבת – לא רק צבע, אלא סימן אזהרה מהגוף

צהבת, אותה “מסכה צהובה” המכסה את העור והעיניים, היא הרבה יותר מאשר שינוי אסתטי. היא איתות מהגוף, מעין נורת אזהרה המעידה על כך שמשהו אינו כשורה. צהבת אינה מחלה בפני עצמה, אלא סימפטום למגוון רחב של מצבים רפואיים, חלקם קלים וחולפים, ואחרים חמורים יותר ומצריכים התייחסות רפואית דחופה. מה הופך את העור לצהוב? התשובה טמונה בפיגמנט בשם בילירובין, תוצר לוואי טבעי של פירוק תאי דם אדומים. בדרך כלל, הכבד מסנן את הבילירובין מהדם ומפריש אותו מהגוף, אך כאשר מנגנון זה משתבש, הבילירובין מצטבר בגוף וגורם להופעת הצהבת.

המסע המופלא של הבילירובין בגוף

הבילירובין, אותו פיגמנט צהוב-כתום, הוא תוצר לוואי של פירוק ההמוגלובין, החלבון האחראי על נשיאת החמצן בתאי הדם האדומים. כאשר תאי הדם האדומים מסיימים את תפקידם, הם מתפרקים וההמוגלובין שבהם הופך לבילירובין. זהו מסע מרתק המתחיל בזרם הדם, שם הבילירובין הלא-מצומד, שאינו מסיס במים, נישא על גבי חלבון האלבומין. הבילירובין הלא-מצומד מגיע לכבד, שם הוא עובר תהליך של “צימוד” לחומצה גלוקורונית, שהופכת אותו לבילירובין מצומד, המסיס במים. הבילירובין המצומד מופרש מהכבד אל דרכי המרה, ומשם אל המעי, שם הוא הופך בסופו של דבר לפיגמנטים אחרים המעניקים לצואה את צבעה החום האופייני.

כשהכבד קורס – צהבת כתוצאה מבעיות בכבד

הכבד, אותו איבר חיוני האחראי על סינון רעלים מהדם, ממלא תפקיד מרכזי בחילוף החומרים של הבילירובין. כאשר הכבד נפגע, בין אם מדובר בדלקת כבד נגיפית, מחלת כבד אלכוהולית או שחמת הכבד, יכולתו לסנן ולפנות את הבילירובין מהדם נפגעת. כתוצאה מכך, הבילירובין מצטבר בדם ובגוף, ומופיעה צהבת. צהבת על רקע פגיעה בכבד היא לעתים קרובות מלווה בתסמינים נוספים כמו עייפות, חולשה, אובדן תיאבון, בחילות והקאות. במקרים חמורים, צהבת כזו יכולה להעיד על אי ספיקת כבד, מצב מסכן חיים המצריך טיפול רפואי דחוף.

כשדרכי המרה נחסמות – צהבת חסימתית

צהבת יכולה להופיע גם כתוצאה מחסימה בדרכי המרה, הצינורות המעבירים את המרה מהכבד לתריסריון. חסימה זו יכולה להיגרם על ידי אבני מרה, גידולים, דלקת בלבלב או היצרות של דרכי המרה. כאשר דרכי המרה נחסמות, הבילירובין, פיגמנט הגורם לצהבת, המצומד אינו יכול להתפנות מהגוף כראוי, והוא מצטבר בדם ובגוף. צהבת חסימתית מלווה לרוב בכאבי בטן עזים, בחילות, הקאות, שתן כהה וצואה בהירה. במקרים מסוימים, חסימה ממושכת של דרכי המרה עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לכבד.

צהבת בתינוקות – תופעה שכיחה אך לא תמיד תמימה

צהבת ילודים היא תופעה נפוצה למדי, המופיעה אצל כ-60% מהתינוקות הנולדים במועד וכ-80% מהפגים. צהבת זו נגרמת לרוב בשל חוסר בשלות של הכבד בתינוקות, שאינו מסוגל לעבד את הבילירובין ביעילות. ברוב המקרים, צהבת ילודים היא תופעה שפירה וחולפת מעצמה תוך מספר ימים. עם זאת, במקרים מסוימים, רמות הבילירובין עלולות להיות גבוהות מאוד ולגרום לנזק מוחי, מצב הנקרא “קרניקטרוס”. לכן, חשוב לעקוב אחר רמות הבילירובין בתינוקות עם צהבת ולבצע טיפול במידת הצורך. הטיפול הנפוץ ביותר הוא פוטותרפיה, שבה התינוק נחשף לאור מיוחד המסייע בפירוק הבילירובין. במקרים חמורים יותר, ייתכן שיהיה צורך בהחלפת דם.

אבחון וטיפול – הדרך להתמודד עם הצהבת

אבחון צהבת מתבצע בדרך כלל באמצעות בדיקות דם, שבהן נמדדות רמות הבילירובין (פיגמנט הגורם לצהבת) בדם. בנוסף, ייתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות, כמו תפקודי כבד, ספירת דם ובדיקות הדמיה, כדי לזהות את הגורם לצהבת. הטיפול בצהבת תלוי בגורם למצב. במקרים של צהבת ילודים פיזיולוגית, הטיפול הוא לרוב תומך וכולל מעקב אחר רמות הבילירובין ופוטותרפיה במידת הצורך. במקרים של צהבת הנגרמת על ידי מחלות כבד, הטיפול יתמקד במחלת הכבד הבסיסית ויכול לכלול תרופות, שינויים באורח החיים ואף השתלת כבד במקרים חמורים. במקרים של צהבת חסימתית, הטיפול יכול לכלול ניתוח להסרת החסימה, צנתור או תרופות. חשוב לציין שזיהוי מוקדם וטיפול מהיר בצהבת יכולים למנוע סיבוכים ולשפר את הפרוגנוזה.