משרד החוץ ושריו: עיצוב מדיניות החוץ של ישראל לאורך השנים
מבוא: משרד החוץ – חוד החנית של הדיפלומטיה הישראלית
משרד החוץ הישראלי, בדומה למקביליו בעולם, מהווה את הזרוע הביצועית של הממשלה בכל הנוגע ליחסי החוץ של המדינה. תפקידיו מגוונים וכוללים גיבוש ויישום מדיניות חוץ, ייצוג המדינה בזירה הבינלאומית, קידום קשרים כלכליים, תרבותיים ומדעיים עם מדינות אחרות, טיפוח קשרים עם קהילות יהודיות בתפוצות, סיוע לאזרחים ישראלים השוהים בחו”ל ונקלעים למצוקה, וכמובן, הסברה ושיפור תדמיתה של ישראל בעולם. המשרד פועל באמצעות מטה מרכזי בירושלים ורשת ענפה של נציגויות דיפלומטיות ברחבי העולם, הכוללת שגרירויות, קונסוליות ומשלחות מיוחדות. שר החוץ, העומד בראש המשרד, נושא באחריות לניהולו התקין וליישום מדיניות החוץ של הממשלה. עם זאת, יש לזכור כי ראש הממשלה הוא בעל השפעה מכרעת על עיצוב מדיניות החוץ, ולעיתים אף נוקט בצעדים דיפלומטיים משמעותיים באופן עצמאי או תוך שיתוף מועט של משרד החוץ. רחבת הכניסה למשרד נקראת על שם אבא אבן, שר החוץ השלישי של ישראל, כמחווה לסמליות תפקידו וחשיבותו. האתגרים הניצבים בפני משרד החוץ מורכבים ומשתנים תדיר, החל ממאמצי הסברה מול אתגרי תקשורת בינלאומית, דרך ניהול משברים דיפלומטיים, וכלה בקידום אינטרסים מדיניים וכלכליים בזירה גלובלית משתנה.
סילבן שלום: חיזוק מעמדה הבינלאומי של ישראל וקידום נושאים גלובליים
בתקופת כהונתו של סילבן שלום כשר החוץ (2003-2006), שם המשרד דגש על חיזוק מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית וקידום נושאים בעלי חשיבות גלובלית. שלום פעל לשיפור יחסי ישראל עם מדינות שונות, תוך התמקדות בקידום דיאלוג ופתיחת ערוצי תקשורת חדשים. אחד ההישגים הבולטים בתקופתו היה ציון 60 שנה לשחרור אושוויץ בעצרת מיוחדת של האו”ם, מהלך שהביא להכרה בינלאומית בחשיבות זיכרון השואה. בנוסף, שלום פעל לקידום אמנות בינלאומיות למאבק בטרור, נושא שהיה ועודנו בעל חשיבות עליונה עבור ישראל. בתקופתו מונה דני גילרמן לסגן נשיא העצרת הכללית של האו”ם, והתקבלה הצעת ישראל לקבוע יום זיכרון בינלאומי לשואה (27 בינואר), החלטה היסטורית שסימלה את ההכרה הבינלאומית בחשיבות הנושא. שלום אף פעל לגינוי דבריו של נשיא איראן דאז בנוגע למחיקת ישראל מהמפה, מהלך שזכה לתמיכה בינלאומית רחבה. לצד פעילותו הבינלאומית הענפה, ספג שלום ביקורת מסוימת בנוגע למעורבותו במינויים לתפקידים זוטרים במשרד החוץ.
אביגדור ליברמן: קו ניצי ודגש על ביטחון לאומי ואינטרסים מדיניים
כהונתו של אביגדור ליברמן כשר החוץ (2009-2012, 2013-2015) התאפיינה בקו ניצי ובהדגשה על נושאי ביטחון לאומי ואינטרסים מדיניים. ליברמן נקט בגישה תקיפה יותר בזירה הבינלאומית, תוך שימת דגש על הגנה על ביטחון ישראל וקידום אינטרסים מדיניים מובהקים. הוא פעל לחיזוק הקשרים עם מדינות שונות, תוך התמקדות במדינות בעלות אינטרסים משותפים עם ישראל. דוגמה לכך היא הסיוע שהעניק לראש המוסד דאז, מאיר דגן, לקבל תרומת כבד להשתלה בבלארוס, בזכות קשריו האישיים עם נשיא המדינה. ליברמן, משרי החוץ של ישראל, אף הוביל לאיחוד בין מפלגתו, ישראל ביתנו, לליכוד, מהלך שהשפיע על המפה הפוליטית בישראל. במהלך כהונתו התפטר ליברמן מתפקידו בעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה להעמידו לדין, אך שב לתפקיד לאחר שזוכה בבית המשפט. לצד פעילותו המדינית, ספג ליברמן ביקורת ציבורית בעקבות קריאתו להחרים עסקים ערביים, קריאה שנתפסה כגזענית ופוגענית.
אלי כהן: קידום נורמליזציה וחיזוק קשרים אזוריים וגלובליים
אלי כהן, שר החוץ הנוכחי (נכון לשנת 2024), שם דגש על קידום נורמליזציה עם מדינות ערב וחיזוק קשרים אזוריים וגלובליים. כהן פעל באופן אינטנסיבי לחיזוק יחסי ישראל עם מדינות שונות, תוך התמקדות בקידום הסכמי שלום ונורמליזציה. ביקורו ההיסטורי בסודאן ופגישתו עם שליט המדינה היוו ציון דרך משמעותי ביחסי ישראל עם מדינות ערב. בנוסף, כהן פעל לפתיחת שמי עומאן לטיסות ישראליות, מהלך שקיצר משמעותית את זמן הטיסות למזרח. הוא אף חתם על הסכם סחר חופשי עם איחוד האמירויות, הסכם בעל חשיבות כלכלית רבה. כהן, משרי החוץ של ישראל, חנך את שגרירות הקבע של ישראל בטורקמניסטן, ביקור ראשון של שר חוץ ישראלי במדינה מזה 29 שנה. לצד הצלחות אלו, כהן ספג ביקורת בעקבות פרסום פגישתו עם שרת החוץ של לוב, פגישה שהובילה לתגובות נזעמות בלוב ולסיום תפקידה של השרה. כהן אף שלל את אשרת הכניסה של המתאמת ההומניטרית של האו”ם, לין הייסטינגס, בעקבות התנהלותה. כמו כן, קידם חוק המחייב דיפלומטים להצהיר אמונים למדינה יהודית ודמוקרטית.
השוואה בין שרי החוץ: גישות שונות לעיצוב מדיניות החוץ
השוואה בין שלושת שרי החוץ – סילבן שלום, אביגדור ליברמן ואלי כהן – מגלה גישות שונות לעיצוב מדיניות החוץ של ישראל. שלום התמקד בחיזוק מעמדה הבינלאומי של ישראל וקידום נושאים גלובליים, תוך שימוש בדיפלומטיה רכה. ליברמן נקט בגישה תקיפה יותר, תוך שימת דגש על ביטחון לאומי ואינטרסים מדיניים מובהקים. כהן שם דגש על קידום נורמליזציה וחיזוק קשרים אזוריים וגלובליים, תוך שימוש בדיפלומטיה אקטיבית. למרות ההבדלים בגישותיהם, שלושת השרים פעלו לקידום האינטרסים של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. ניתן לראות כי כל שר התאים את מדיניות