המאבק על ההגמוניה העולמית: מעצמות ומעצמות-על בזירה הבינלאומית
ההיררכיה של הכוח העולמי
בעולם הדיפלומטיה והיחסים הבינלאומיים, המושגים “מעצמה” ו”מעצמת-על” משמשים לתיאור מדינות בעלות השפעה ניכרת על הזירה העולמית. אולם, קיים הבדל משמעותי בין השניים. מעצמה היא מדינה המפגינה כוח והשפעה בתחומים כמו כלכלה, צבא או תרבות, לרוב ברמה האזורית או בתחום ספציפי. לעומתה, מעצמת-על מתאפיינת ביכולת להשפיע על מהלכים גלובליים בכל התחומים הללו ומעבר להם. היא מסוגלת לעצב את הסדר העולמי ולהכתיב מדיניות ברמה הבינלאומית. דוגמה בולטת למעצמת-על היא ארצות הברית, אשר מאז סוף המלחמה הקרה נהנית ממעמד זה כמעט ללא עוררין. יכולתה לפרוס כוחות צבאיים בכל רחבי העולם, עוצמתה הכלכלית, והשפעתה התרבותית הגלובלית מדגימות את ההבדל בין מעצמה רגילה למעצמת-על.
מהאימפריות העתיקות למעצמות המודרניות
התפתחותן של מעצמות ומעצמות-על היא תהליך היסטורי ארוך טווח. בעת העתיקה, אימפריות כמו הרומית או הפרסית שלטו על שטחים נרחבים והשפיעו על תרבויות רבות. בימי הביניים, האימפריה המונגולית הייתה דוגמה לכוח עצום שהשתרע על פני יבשות. עם זאת, המושג המודרני של מעצמת-על התגבש בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה. תקופה זו סימנה את ירידתן של האימפריות הקולוניאליות הישנות כמו בריטניה וצרפת, ואת עלייתן של ארצות הברית וברית המועצות למעמד של מעצמות-על. הקמת האו”ם ב-1945 שיקפה את המציאות החדשה הזו, כאשר חמש המדינות המנצחות במלחמה קיבלו מעמד מיוחד במועצת הביטחון. מבנה זה, שנשמר עד היום, ממחיש את החשיבות המתמשכת של מעצמות בעיצוב הסדר העולמי.
הדואופול של המלחמה הקרה
תקופת המלחמה הקרה, שנמשכה מסוף מלחמת העולם השנייה ועד 1991, הייתה עידן ייחודי בהיסטוריה של מעצמות-העל. בתקופה זו, העולם היה מחולק באופן ברור בין שתי מעצמות-על: ארצות הברית (מעצמה באמריקה) וברית המועצות. כל אחת מהן ייצגה אידיאולוגיה שונה – קפיטליזם ודמוקרטיה מול קומוניזם ושלטון מרכזי. המאבק ביניהן התבטא בכל תחומי החיים: מרוץ חימוש גרעיני, תחרות בחקר החלל, מלחמות בשליחות (proxy wars) ברחבי העולם, ומאבק על השפעה כלכלית ותרבותית. הדואופול הזה עיצב את המדיניות העולמית במשך עשרות שנים, כאשר כל מדינה אחרת הייתה צריכה לבחור צד או לנסות להישאר ניטרלית. התחרות בין שתי מעצמות-העל הובילה להתקדמות טכנולוגית מהירה, אך גם ליצירת מתח עולמי מתמיד ולסכנת מלחמה גרעינית.
המהפך הגיאופוליטי של שנות ה-90
נפילת חומת ברלין ב-1989 והתפרקות ברית המועצות ב-1991 סימנו נקודת מפנה דרמטית ביחסים הבינלאומיים. המעבר ממערכת דו-קוטבית למערכת חד-קוטבית בהובלת ארצות הברית שינה את הדינמיקה העולמית באופן מהותי. רוסיה, שירשה את מקומה של ברית המועצות במועצת הביטחון של האו”ם, מצאה את עצמה מתמודדת עם אתגרים כלכליים וחברתיים עצומים. בה בעת, מדינות מזרח אירופה שהיו תחת השפעה סובייטית החלו תהליך של אינטגרציה עם המערב, כולל הצטרפות לנאט”ו ולאיחוד האירופי. תקופה זו, שכונתה לעתים “הרגע האמריקאי”, התאפיינה בדומיננטיות של ארצות הברית בזירה העולמית. עם זאת, היא גם פתחה את הדלת לעלייתן של מעצמות חדשות, ובראשן סין, שניצלה את היציבות היחסית והגלובליזציה הגוברת לצמיחה כלכלית מהירה.
עלייתה של סין: אתגר חדש להגמוניה האמריקאית
הצמיחה המטאורית של סין בעשורים האחרונים מציבה אתגר משמעותי למעמדה של ארצות הברית כמעצמה באמריקה היחידה. מאז הרפורמות הכלכליות של דנג שיאופינג בסוף שנות ה-70, סין עברה שינוי דרמטי מכלכלה מבודדת ומתוכננת לשחקן מרכזי בכלכלה העולמית. כיום, סין היא המדינה השנייה בגודלה מבחינה כלכלית, היצואנית הגדולה בעולם, ובעלת השפעה הולכת וגדלה בתחומים כמו טכנולוגיה וחדשנות. יוזמת “החגורה והדרך” של סין, הכוללת השקעות תשתית מסיביות במדינות רבות, מדגימה את שאיפותיה הגלובליות. עם זאת, עלייתה של סין מעוררת מתחים, במיוחד עם ארצות הברית, סביב נושאים כמו סחר, קניין רוחני, וזכויות אדם. המאבק בין שתי המעצמות על השפעה טכנולוגית, כפי שבא לידי ביטוי במאבק על הדומיננטיות ברשתות 5G, מדגים את המורכבות של התחרות הגיאופוליטית בעידן המודרני.
אתגרים גלובליים בעידן של ריבוי מעצמות
המאה ה-21 מציבה אתגרים חדשים בפני המעצמות העולמיות, אתגרים שדורשים שיתוף פעולה בינלאומי ברמה חסרת תקדים. שינויי האקלים, למשל, מהווים איום גלובלי שאף מדינה אינה יכולה להתמודד איתו לבדה. מגפת הקורונה הדגימה את הצורך בתיאום בינלאומי בתחום הבריאות הציבורית. בה בעת, סוגיות כמו טרור בינלאומי, הגירה המונית, ואי-שוויון כלכלי גלובלי מחייבות גישה משותפת. מעצמות כמו ארצות הברית, סין, האיחוד האירופי ורוסיה נדרשות לאזן בין האינטרסים הלאומיים שלהן לבין הצורך בשיתוף פעולה גלובלי. מצב זה יוצר דינמיקה מורכבת, שבה תחרות והתנגשות אינטרסים מתקיימות לצד שיתופי פעולה הכרחיים. יתרה מזאת, עלייתן של מעצמות אזוריות כמו הודו, ברזיל וטורקיה, מוסיפה רובד נוסף של מורכבות למערכת הבינלאומית, כאשר כל אחת מהן מבקשת להגדיל את השפעתה האזורית והגלובלית.